I've got a feeling that this year go'ne be a good year
פורסם ביום: 7 בספטמבר, 2010 | מאת: Hi-Dלא לפחד. לא להסתיר. לחשוף
פורסם ביום: 8 ביוני, 2010 | מאת: Hi-Dנסו לדמיין את השתלשלותם הטרגית של אירועי המשט באופן הבא. זה לא קל, זה נראה מופרך, אבל זה בהחלט יכול היה להתנהל גם באופן הבא:
ספינת חיל הים, מובילה בשידור חי כמובן, באור יום, קבוצת חילות מחיל הים. הן לבושות במדי אלף. אוחזות בזרי פרחים ושטות למפגש של שלום אמיתי, עם פעילי השלום שעל המרמרה. דיווחים שוטפים מעבירים את המסע הימי, עד למפגש עם המרמרה ושאר הספינות שלקחו חלק במשט.
בשלב זה תתווסף מוזיקה נגיד "ALL YOU NEED IS LOVE" של החיפושיות, החיילות מסמנות לספינות לעצור, ויורדות בשידור חי, לא לשכוח, לפגוש את פעילי השלום שעושים את דרכם לעזה. העולם עוקב אחר המתרחש בדריכות. נשאלת השאלה איזה תרחיש ניתן לצייר במקרה שכזה? האם תרחיש שבו החיילות שיורדות אל המרמרה, בל נשכח בשידור חי, מתקבלות בלומים, סכינים ומהלומות? או האם הן מתקבלות בדריכות שקטה, תוך כדי הפנמה של כל מי שנמצא בספינה, שעיני כל העולם נשואות ברגעים אלו בדריכות ובצפייה למה שעומד להתרחש…
החילות מביאות זרי פרחים, אולי גם שוקולדים וקרם הגנה נגד שמש, ומבקשות מפעילי השלום לציית להוראות הצבא הישראלי, ולשנות מסלול לכיוון אשדוד.
האם התרחיש הזה הוא תרחיש אפשרי? מה אתם חושבים?:
אני חושבת שהאינטרנט הביא לעולם התקשורת משהו שמעולם לא היה בו. הוא הביא יכולת לביים תרחישים מניפולטיביים ולתעד אותם באופן מוטה.
אני לא חושבת שמשרד החוץ, או מי שאמון על ההסברה הישראלית, מבין זאת, שכן אם מבין, כיצד ניתן לתאר את הטעויות הגורפות שנעשו בסיקור המשט וביציאה לתקשורת הבינלאומית ולדעת הקהל באינטרנט באיחור כה גדול.
הפלסטינים הבינו את זה כבר מזמן. אין תקרית, קונפליקט, או פעולה צבאית שלא מלווה במצלמות וידאו שממהרות להעלות לרשת ילדים זבי דם, נשים בוכות ובעיקר כאוס. הם אולי חלשים מאיתנו, אבל חזקים הרבה יותר בהבנת מה שנקרא לו פה "בעיני המתבונן".
בידי צה"ל היו תמונות וצילומים מתקרית המרמרה שאם היו מתפרסמים מיד, היו אולי תורמים לאהדה בין תושבי העולם השטוח. חיילים משתלשלים בחבלים אל תוך המון מתפרע, סופגים מכות רצח, הם אולי לא מראות שתורמים גאווה לאגו הישראלי המפותח, אבל הם בהחלט יכולים לאזן את התמונה.
האינטרנט יכול לשמש כלי תקשורתי אדיר, ראו מה קרה לקליפ הסטירי של לאטמה, מליוני צפיות בתוך ימים, תגובות, דיונים, תקשורת…
אני מזמינה את מי שאחראים על הדימוי הישראלי ועל עיצוב דעת הקהל העולמית, לעשות שימוש יצירתי בווידאו באינטרנט, לא לפחד, לא להסתיר, לחשוף, רצוי בזמן אמת, התרחשויות שמראש עשויות להיות שנויות במחלוקת, לחשוב ולתכנן היטב מה רוצים להראות ואיך עושים זאת. הפלסטינים למדו זאת כבר מזמן, לנו יש עוד דרך ארוכה לפנינו, חפשו קיצורי דרך ועשו זאת במהירות האפשרית. הקליקו כבר אמרתי?
מה חסר לך?
פורסם ביום: 15 באפריל, 2010 | מאת: Hi-Dמאת: איילת דקל
"מה חסר לך" היה וידאו-ארט שיזמה חברת האופנה "קום איל פו"..
צילמנו אותו לפני עשר שנים כמעט, אולי פחות, אבל מי סופר? עכשיו הפרוייקט עלה לרשת.
הרעיון – נשים בכל גיל עונות על השאלה הגדולה אולי מכולן – מה חסר לך.
התשובות מגוונות ומפתיעות.
מה שאחז בלבי יותר מכל דבר אחר, היא העובדה ששלוש מהמשתתפות בפרויקט המקסים הזה, כבר אינן בין החיים.
נעמי סנדרסון המדהימה, יסמין ליפשיץ רבת הפעלים ומלכה מוסנזון, אמה של ורד מוסנזון, חברתי שמאחורי הקונספט. יש משהו מוזר בעיני תמיד בחיוניותו של האדם המת המצולם. העיניים, החיוך בזויות הפה, הנוכחות החסרה וההבנה שהזמן קצר ושאם נעסוק בחסר יטושטש הקיים. בכל רגע בחיים שעליו נעצר, קיים חוסר. המקום הטבעי לו הוא בשיפולי הבטן, בתקווה שמדובר בחוסר זמני. כשנזוז מפה הלאה, לנצח נהייה חסרים לאלו שאוהבים אותנו.
משום מה הצליח המיזם הזה להציף בליבי את סבתי רבקה, עליה השלום.
האישה שלימדה אותי אהבת ליפסטיק אדום מה היא, שהעמיקה בליבי את ההערכה לשמלות שיפון פרחוניות, למניקור כל אחר הצהריים על המרפסת, למשחקי רמי סוערים, ולפמיניזם אמיתי שמונע כל הזמן מהחופש לבחור.
סבתא שלי בחרה כל חייה ולכן היא מהווה עבורי עד היום, סימן קריאה מבושם שקורא לי לבחור את חיי ולא לתת להם לעבור כרשימת מטלות. רשימות מבחינתה היו משורבטות רק כשהייתי נשלחת למכולת. חוץ מזה יש לחגוג את החיים כל הזמן.
הקיץ בפתח. הימים ברובם שטופי שמש, הים כחול ובערב מנשבות רוחות קלילות עם ריחות של הבטחה לימים מיוזעים.
מה חסר לי בנקודת הזמן הזו? לא נעצרת על כך.
אל מול החיים השוטפים אותי קדימה, לא החסר הוא שחשוב אלא הקיים.
אם ממש חיבת לענות על כך מוכנה לשרבט רשימת מכולת שתכלול בגד ים חדש, שמלה פרחונית דקיקה וצעיף של משי לימי הערב.
סרט עבור בנק המזון הלאומי – למען הנזקקים
פורסם ביום: 14 באפריל, 2010 | מאת: Hi-Dהסרט לבנק המזון הלאומי הראשון שהוקם בישראל חשף אותנו למספר רב של אנשים המונעים ממטרה אחת בלבד – לעזור לנזקקים.
לפני מספר חודשים פנתה אלינו אשת השיווק גלית בן שמחון ובקשה מאיתנו ליצור סרט תדמית אינטרנטי לבנק המזון הראשון בישראל.
"מה זה בנק מזון?" תהינו.
במהלך ימי הצילומים שנערכו עבור הארגון לקט ישראל, הבנו לעומק במה מדובר.
בנק המזון הוא ארגון גג המשמש מענה לעמותות רבות בישראל וכן לנזקקים, עבור השאלה המאוד לא פשוטה שניצבת מול עיניהם – מה נאכל היום.
במהלך הצילומים פגשנו מתנדבים רבים שעושים ימים כלילות על מנת להסיר מצוקת רעב מביתם של כמעט מיליון נזקקים בישראל.
הרעיון – רכש מוזל, תמיכה בעמותות, יעוץ, איסוף עודפי חקלאות משדות, פרדסים ומטעים, ועודפי מזון ממפעלים ומחברות קייטרינג, על מנת להעבירם לנזקקים.
לקט ישראל הוא מיזוג של שתי עמותות: "משולחן לשולחן" להצלת עודפי מזון ו"לקט בנק מזון" לרכישה מרוכזת ומוזלת של מזון לחלוקה לעמותות.
זהו ארגון ללא מטרות רווח, עצמאי ובלתי תלוי, המחוייב לסטנדרטים מקצועיים וניהוליים ברמה הגבוהה ביותר.
הארגון מספק כ- 500 טון פירות וירקות וכ-500 טון עודפי מזון בחודש.
מספק מזון לכ-250 עמותות, ביניהן: בתי תמחוי, מועדוניות לילדים, מרכזי יום לקשישים, וחיילים ממשפחות נזקקות.
סרט התדמית שהכנו מתמקד במתנדבי ארגון "לקט ישראל" ומציג דרך סיפורם את פעילות הארגון.
הסרט מציג מתנדבים ואנשי מפתח בפעילויות שונות ומשלב גם את סיפורם האישי.
פגשנו אוסף של מלאכים שקמים בבוקר, באופן יומיומי, על מנת להכין סנדוויצ'ים לילדים שאין להם.
נתקלנו ברוח התנדבותית מעוררת השראה, וחזרנו הביתה כשהשאלה "מה אנחנו עושות היום בשביל מישהו אחר?" מחודדת יותר מתמיד.
זו לא רק את – זו גם אני
פורסם ביום: 23 בפברואר, 2010 | מאת: Hi-D
מיזם וידאו אינטרנטי המתעד נשים שעברו תקיפה מינית
בזמן האחרון אנו עדות להצפה בתלונות של נשים שהותקפו מינית. אשה חושפת את הטראומה המינית שעברה, התקשורת נרתמת לסקר את עדותה ובעקבות החשיפה נחשפות נשים נוספות שנפגעו מאלימות המינית. לעיתים מדובר באותו תוקף.
כל חשיפה של אשה שעברה תקיפה מינית, מסייעת לעוד נשים רבות לספר על האלימות שעברו בעצמן. היום כבר ברור יותר מתמיד כי היקף התקיפות המיניות הוא עצום. חלקן הושתקו, חלקן לא דווחו, חלקן לא טופלו. אנחנו בהיי-די החלטנו שהגיע הזמן להרים את הכפפה, אולי נכון יותר לומר- להסיר אותה.
אנו מבקשות מנשים באשר הן, לקחת חלק במיזם הוידאו האינטרנטי שבו נתעד נשים שעברו תקיפה מינית. זה יוכל לקרות במהלך יום צילום שיקבע בהמשך. באותו היום נקבע מקום שבו נצלם כל אשה שעברה תקיפה מינית ומוכנה להיחשף. בפשטות ובאומץ מישירה עיניים למצלמה. כתובית שתעלה תציין את שמה ואת התקיפה המינית שעברה.
אנחנו מודעות לכך שחווית ההיחשפות איננה חוויה קלה, אבל ככל שיצטרפו יותר נשים שהותקפו מינית למיזם הזה, נוכל להדגיש עד כמה נפוצה, שכיחה ומוסתרת היא התופעה. השם שבחרנו למיזם הוידאו הוא:
זו לא רק את – זו גם אני
כוחו, כמובן, בכמות הנשים שיסכימו לקחת בו חלק. אנו קוראות לכולנו להרים ראש, להישיר מבט ולהגיד- גם אני!
אנא מלאו את טופס הרישום, או אם נוח לכן יותר כתבו לנו לכתובות המייל הבאות:
dklayelet@gmail.com arza@hi-d.co.il
מי אנחנו?
ארזה ליבנה ואיילת דקל שותפות בהיי-די – Video Interactive by Women- Hi-D ומתמחות בהעברת מסרים ופרסום בוידאו באינטרנט ולאו דווקא בדרך השגרתית.
איילת דקל – בימאית ויוצרת. בעלת תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בתקשורת. ביימה פרסומות לטלוויזיה ולאינטרנט, סרטים דוקומנטאריים, סרטים עלילתיים וסדרות טלוויזיה
ארזה ליבנה - פרסומאית, מנהלת קריאטיבית ומעצבת גרפית. בוגרת "בצלאל" במח' לתקשורת חזותית. סייעה בבניית מותגים מצליחים בתחומים שונים
מיזם הוידאו האינטרנטי שלנו יוצא לדרך והוא חשוב לכולכן.
מוזמנות לבוא ולהשתתף במיזם!
הצילומים יתקיימו ביום שישי, 2.4.10 בשעה 09:00.
http://www.facebook.com/event.php?eid=347321061263
תודה. איילת וארזה
חולצות גבירותיי, חולצות!
פורסם ביום: 21 בפברואר, 2010 | מאת: Hi-D
Rhett&Link הם צמד קומיקאים מצפון קרוליינה, העונים לשמות רד מק'לפלפין ולינק או'ניל, שבשבועיים האחרונים שיגעו את עולם הוידאו האינטרנטי עם הלהיט הויראלי "מלחמת הטי-שירט'ס". רט וניל היו כוכבי Youtube די מוכרים לכל מי שבקיא בתחום, אבל הלהיט החדש, שזכה לכמעט 2 מליון צפיות בשבועיים, הפך אותם לפופולאריים מתמיד.
השניים, חברי ילדות, סיפרו כי הרעיון הייחודי לסרטון ה- T-SHIRTS נולד כשהם עברו לגור ביחד (כשותפים, מה חשבתם?..), ועשו סדר בארונות הבגדים שלהם, שם מצאו עשרות חולצות טי-שירטס שאין בהן שימוש. הם לקחו את החולצות שהיו אמורות ללכת לזבל והוסיפו חדשות עד שהגיעו ל- 222.
את קטעי סרטון האנימציה הם פשוט הדפיסו על החולצות – והתוצאה המרהיבה והמקורית לפניכם:
אם אבשלום קור היה בלונדינית עסיסית…
פורסם ביום: 18 בפברואר, 2010 | מאת: Hi-Dמרינה אורלובה מנפצת את תדמית הבלונדינית המטומטמת: נכון, היא בלונדינית, ונכון שהיא עסיסית, אבל זה לא הכל
למרינה אורולובה יש תואר שני בבלשנות והרבה שכל. עד שגילתה את יתרונות היוטיוב, היו חייה די משמימים. אבל היות ומרינה היא בחורה חכמה, ומה לעשות, נאה מאוד, היא החליטה על שימוש ביתרונותיה הפיזיים (כמו בלונד ומחשוף מפואר) על מנת לקדם את הנושא שבו היא ממש מעולה – שפה.
כדי לקדם את תחום העיסוק שלה, חקר מוצא המילים, החליטה מרינה על שימוש משעשע בתוכן וידאו. היא ערבבה היטב את נתוניה הפיזיים, תיבלה אותם בתמונות מימי הדוגמנות שלה, עשתה קצת פוזות פלרטטניות למצלמה והעבירה שיעורים בשפה באופן שבו כל ילד הורמונלי, או סתם חובב שפה, יכלו למצוא בהם עניין. המתכון: מרינה בלבוש נועז, שיער סתור, או אסוף בקוקיות, מדברת למצלמה על מונחים ומושגים שונים בשפה ושאר דברים, שבאופן רגיל, מרבית האנשים, לא באמת מוצאים בהם עניין.
השילוב בין הסקס אפיל המתפרץ שלה, לבקיאותה המרשימה בשפה, הפכו מליוני אנשים בזמן יחסית קצר, למתעניינים אובססיביים במה שעל פניו נראה קצת מייגע. במשך שנתיים, צילמה מרינה ספוטים קצרים שהתוכן שלהם מסביר מונחים דקדוקיים. זה היה מרשים – ולא רק בגלל נתוניה הפיזיים. במשך אותם שנתיים היא גם טרחה וענתה לכל תגובה שקיבלה.
באתר שלה Hot for Words, שוטטו באופן מפתיע מליוני גולשים שלפתע גילו ענין בשפה. האינטרנט נותן לאנשים תחושת שייכות ומעורבות – וזה בדיוק מה שמרינה עשתה. מראה טוב וחזה מרשים אולי היה הצעד הראשון, אבל בלי להבין מה הקהל שלה מחפש ובלי לשמור איתו על קשר ישיר, מרינה לא הייתה מגיעה לשום מקום. עוד טוענת המרשימה, שגם אלו שהגיעו לערוץ בגלל תמונות הדוגמנות שלה, נשארו בו בגלל הלמידה.
ואני שואלת: האם לנצח נצטרך לעשות מאמצים בלתי נלאים, או להתפשט, על מנת סתם לומר לכם את מה שעל ליבנו? מצד שני, אבשלום קור לא היה כנראה מצליח לרכז סביבו מספר כה מרשים של חובבי שפה(-:
למרינה אורולובה יש תואר שני בבלשנות והרבה שכל. עד שגילתה את יתרונות היוטיוב, היו חייה די משמימים. אבל היות ומרינה היא בחורה חכמה, ומה לעשות, נאה מאוד, היא החליטה על שימוש ביתרונותיה הפיזיים (כמו בלונד ומחשוף מפואר) על מנת לקדם את הנושא שבו היא ממש מעולה – שפה.
כדי לקדם את תחום העיסוק שלה, חקר מוצא המילים, החליטה מרינה על שימוש משעשע בתוכן וידאו. היא ערבבה היטב את נתוניה הפיזיים, תיבלה אותם בתמונות מימי הדוגמנות שלה, עשתה קצת פוזות פלרטטניות למצלמה והעבירה שיעורים בשפה באופן שבו כל ילד הורמונלי, או סתם חובב שפה, יכלו למצוא בהם עניין. המתכון: מרינה בלבוש נועז, שיער סתור, או אסוף בקוקיות, מדברת למצלמה על מונחים ומושגים שונים בשפה ושאר דברים, שבאופן רגיל, מרבית האנשים, לא באמת מוצאים בהם עניין.
השילוב בין הסקס אפיל המתפרץ שלה, לבקיאותה המרשימה בשפה, הפכו מליוני אנשים בזמן יחסית קצר, למתעניינים אובססיביים במה שעל פניו נראה קצת מייגע. במשך שנתיים, צילמה מרינה ספוטים קצרים שהתוכן שלהם מסביר מונחים דקדוקיים. זה היה מרשים – ולא רק בגלל נתוניה הפיזיים. במשך אותם שנתיים היא גם טרחה וענתה לכל תגובה שקיבלה.
באתר שלה Hot for Words, שוטטו באופן מפתיע מליוני גולשים שלפתע גילו ענין בשפה. האינטרנט נותן לאנשים תחושת שייכות ומעורבות – וזה בדיוק מה שמרינה עשתה. מראה טוב וחזה מרשים אולי היה הצעד הראשון, אבל בלי להבין מה הקהל שלה מחפש ובלי לשמור איתו על קשר ישיר, מרינה לא הייתה מגיעה לשום מקום. עוד טוענת המרשימה, שגם אלו שהגיעו לערוץ בגלל תמונות הדוגמנות שלה, נשארו בו בגלל הלמידה.
ואני שואלת: האם לנצח נצטרך לעשות מאמצים בלתי נלאים, או להתפשט, על מנת סתם לומר לכם את מה שעל ליבנו? מצד שני, אבשלום קור לא היה כנראה מצליח לרכז סביבו מספר כה מרשים של חובבי שפה(-:
בק To The Future
פורסם ביום: 5 בפברואר, 2010 | מאת: Hi-Dהיום, כשכל ילד בן שש מסתובב עם סמארטפון, לוקח מצלמה דיגיטלית לטיולי כיתה והולך לישון עם מוסיקה מהאייפוד שלו על תקן שיר ערש, קצת קשה להאמין שהיו ימים בהם המתנו לקבל לקו טלפון, שלא ידענו איך התמונות שלנו יראו עד רגע הדפסתן ושמוסיקה היתה מגיעה על קלטת או, שומו שמיים, על תקליטי ויניל. כשאנחנו, "הבוגרים", נזכרים בנוסטלגיה בימים בהם לא היה דיוידי והיינו לוקחים סרטים מספריית הוידאו השכונתית, הילדים שלנו מסתכלים עלינו באי אמון: מה, אתם רציניים עם הדבר הזה….?
לפני כשבוע נתקלתי במאמר שכתבה איריס בק, העוסק בהבדלים שבין הדור שנולד לפני עידן האינטרנט והסלולר והדור שנולד למציאות הרשת. הניתוח המרתק של בק החזיר אותי למשהו שאני מהרהרת בו כבר זמן מה.
האם עומד עולם הפרסום קצת חסר אונים אל מול ההצפה האינטרנטית? האם הוא הולך קצת לאיבוד בעידן הווירטואלי? לעיתים נראה שכך הוא המצב. אבל מכאן, ועד לצאת בהצהרה שאנשי השיווק והמפרסמים, ה"מהגרים", לא ישכילו לפצח את הפניה לילידים, המרחק עדיין גדול.
אני מאמינה שהאינטרנט פשוט אילץ אותנו לחזור לסקוור וואן. על מנת לבלוט ברשת, אנחנו נדרשים להתאמץ. הרשת מלאה בתכנים ואם התכנים שלך לא יהיו אלו שבגללם יקליקו את עצמם לדעת מיליוני אנשים, הרי שלא עשית כלום.
התוכן חזר למקום כהונתו הטבעי, כמלך. ההתרשלות הפכה משהו שחוזר אליך במיידי ולכן נדרשים אנשי הפרסום והשיווק לעשות את הדבר הקשה ביותר- להתאמץ…
הזמנים שבהם אנשים היו נחשפים לפרסומות בטלוויזיה, פשוט מכיוון שלא הייתה אופציה אחרת, אינם עוד. יש היום איימקס ואייפוד ובעיקר i am, כלומר – אני מחליט מה בא לי, מה מתאים לי ומתי, וזה מה שהופך את הצורך לבלוט לברור כל כך.
אז נכון, הניתוח של בק יכול לברוח לסטטיסטיקות ואפילו לקשט בטכנולוגיה, אבל השורה התחתונה, לטעמי, היא – לכו תזיעו. עברו הזמנים שבהם כל פרסומת, ולו הקלושה ביותר, זכתה לחשיפה ואהדה, קרובים הזמנים שבהם יהפוך הפרסום ל"היי אני מיקי ממכמורת, אני בת 12, יפה, אוהבת לגלוש (בים), מנגנת על גיטרה חשמלית, לובשת ליוויס ומצטלמת כבדרך אגב בים, שותה קולה…". כלומר: כל מי שיש לו מה להציע ויכול לצלם את עצמו במצלמה ביתית, יזכה לשלושה מליון צופים… ומה אז?
פעם היה רדיו, אח"כ טלוויזיה, סלולר, אינטרנט, אח"כ מן הסתם יהיו הילידים הבאים, אלו שלא יסכימו להתחבר, שיסרבו לסלולרי, לטוויטר ולפייסבוק "כי זה לא קול לעשות מה שכולם עושים." – אני יודעת, אני שומעת זאת בבית.
ולכן, איריס יקרה, דור הולך ודור בא, "אני מוכרת, את קונה" הוא קונספט שנמצא פה על מנת להישאר. לכן יש להתמקד בתוכן, בתפיסה מדויקת, בדרמה, בקומדיה, ובכלל במה שיגרום לאנשים להסתכל עליך ולא לצד השני.
בוידיאו המצורף: דור Y, דור של אנשים צעירים שנולדו לתוך קידמה טכנולוגית ("הילידים הדיגיטליים", כפי שמגדירה אותם בק), פונה אל מקומות עבודה וארגונים ("מהגרים דיגיטליים"), וקורא להם להכיר את העולם שלו, ובד בבד לפתח חשיבה שונה ועכשווית יותר.
לכי לישון, מותק! קמפיין ויראלי לעידוד השינה אצל נשים
פורסם ביום: 20 בינואר, 2010 | מאת: Hi-Dאריין האפינגטון, הבלוגרית המפורסמת בעולם והעיתונאית סינדי ליב מהמגזין גלאמור, פצחו לפני כשבועיים בקמפיין ייחודי (Sleep Chalange 2009) בו הן פונות בבקשה לנשים לישון יותר. ב- Hi-D החלטנו גם להרים את הכפפה…
מסתבר כי בעשור האחרון אנחנו ישנות שעה פחות בכל לילה מגברים. העובדה הזאת מצטרפת לעובדה סטטיסטית נוספת שעל פיה ישנות נשים בכל לילה שעה פחות מגברים.
מחקרים קובעים כי 7.5 שעות שינה ביממה מבטיחות מראה רענן וצעיר, ריכוז מקסימאלי וחשיבה מדויקת במהלך היום. על כן אנחנו מצטרפות למאבק – כל זאת למען לא נפסיד את כל הישגינו המרהיבים מן העשור האחרון ונהפוך שוב לסמרטוטיות.
אז זה הלינק לקבוצה שפתחנו בפייסבוק, שם נעדכן מדי יום בתכנים חדשים הקשורים לנושא.
לא יודעת מה איתכן, אבל אני כבר ממש לא זוכרת מתי ישנתי יותר מחמש שעות בלילה, טוב, אולי השתבש לי הזיכרון? (-:
בוידאו: בקהאם דווקא ישן טוב…
