הצטרפו אלינו!
עדכונים היישר למייל

הכניסו כתובת דואר

קישורים
Watch videos at Vodpod and more of my videos
Video Production Blogs - BlogCatalog Blog Directory

ארכיון לקטגוריית ‘כללי’

אהבה למקצוע

14 בפברואר, 2012

די טבעי לנו להקדיש את יום האהבה לאהובים הפרטיים שלנו. אנחנו בהיי-די בחרנו השנה להקדיש אותו למקצוע שלנו, שעל זה נאמר – ווידאו ברשת – סיפור אהבה.


זה לא מובן מאליו לאהוב את המקצוע שממנו אנחנו מתפרנסים ומאחר ואנחנו חשים ברי מזל בגזרה זו, בחרנו לציין זאת השנה, דווקא ביום האהבה.
השנים האחרונות היו שנים מעצימות עבורנו בהיי –די. התחזקנו בידיעה שהווידאו הוא כלי השיווק האפקטיבי ביותר ברשת. כל קמפיין ווידאו שיצרנו זכה לעשרות אלפי צפיות והפך ללהיט בקרב קהל היעד שלו. בסך הכול הגענו עם התכנים שלנו למאות אלפי גולשים.
בימים אלו שבהם שוק הפרסום מתחדש, עולם הבאנרים מתנדנד והמילה הכתובה מחווירה אל מול התכנים בווידאו, דומה שגם אם השקעתם בכנס הכי מפואר, או בהשקה הכי מהממת, אם לא צילמתם והעליתם לרשת, פגעתם ביכולות החשיפה שלכם.
התהליך שקורה אצלנו מרגע קבלת הבריף ועד עלייתו של קמפיין מדויק, דומה לנסיעה ברכבת הרים ממש מהירה.
כשמגיעים לתחנה הסופית וסופרים צפיות, לייקים ואת החיוכים והתודות של המפרסמים עצמם, רוצים מיד לחזור אחורנית, לעשות סיבוב, לעמוד בתור ולהתחיל בנסיעה שוב…
לפעמים כשהמוזה שורה עלינו, אנחנו ממציאים קונספט ומחפשים לו לקוח, לפעמים הלקוח מגיע אלינו עם רעיון, לפעמים רק עם יעדים.
הדרך לא תמיד פשוטה, אבל היא מרתקת, יצירתית וקודחת.
2012 כבר כאן ואנחנו מזמינים אתכם לרולר קוסטר הפרטי שלנו שמציע שיווק בווידאו – אחר, בולט, איכותי ובעיקר כזה שעובד ולא מצריך השקעות כספיות גדולות.
בשנים האחרונות עבדנו עם עשרות עסקים ומפרסמים יצרנו, סרטים, סדרות, פורמטים ועבודות מגוונות בתחומים שונים.
נגענו כמעט בכל תחום שאהוב עלינו:
אופנה – קום איל פו, גריפ
ספרים – סטימצקי
אוכל – ארקוסטיל
ילדים – שוקולד השחר
תרבות – החדשות החדשות
פוליטיקה – יומן הבחירות של ציפי לבני
ספורט – גו אקטיב
בריאות – פרמון דנטל סנטר, שממית שיווק דנטאלי

רוצים לעבוד גם אתכם השנה ובעיקר לאחל לכם יום אהבה שמח במיוחד.

I've got a feeling that this year go'ne be a good year

7 בספטמבר, 2010

לא לפחד. לא להסתיר. לחשוף

8 ביוני, 2010

נסו לדמיין את השתלשלותם הטרגית של אירועי המשט באופן הבא. זה לא קל, זה נראה מופרך, אבל זה בהחלט יכול היה להתנהל גם באופן הבא:
ספינת חיל הים, מובילה בשידור חי כמובן, באור יום, קבוצת חילות מחיל הים. הן לבושות במדי אלף. אוחזות בזרי פרחים ושטות למפגש של שלום אמיתי, עם פעילי השלום שעל המרמרה. דיווחים שוטפים מעבירים את המסע הימי, עד למפגש עם המרמרה ושאר הספינות שלקחו חלק במשט.
בשלב זה תתווסף מוזיקה נגיד  "ALL YOU NEED IS LOVE" של החיפושיות, החיילות מסמנות לספינות לעצור, ויורדות בשידור חי, לא לשכוח, לפגוש את פעילי השלום שעושים את דרכם לעזה. העולם עוקב אחר המתרחש בדריכות. נשאלת השאלה איזה תרחיש ניתן לצייר במקרה שכזה? האם תרחיש שבו החיילות שיורדות אל המרמרה, בל נשכח בשידור חי, מתקבלות בלומים, סכינים ומהלומות? או האם הן מתקבלות בדריכות שקטה, תוך כדי הפנמה של כל מי שנמצא בספינה, שעיני כל העולם נשואות ברגעים אלו בדריכות ובצפייה למה שעומד להתרחש…
החילות מביאות זרי פרחים, אולי גם שוקולדים וקרם הגנה נגד שמש, ומבקשות מפעילי השלום לציית להוראות הצבא הישראלי, ולשנות מסלול לכיוון אשדוד.
האם התרחיש הזה הוא תרחיש אפשרי? מה אתם חושבים?:
אני חושבת שהאינטרנט הביא לעולם התקשורת משהו שמעולם לא היה בו. הוא הביא יכולת לביים תרחישים מניפולטיביים ולתעד אותם באופן מוטה.
אני לא חושבת שמשרד החוץ, או מי שאמון על ההסברה הישראלית, מבין זאת,  שכן אם מבין, כיצד ניתן לתאר את הטעויות הגורפות שנעשו בסיקור המשט וביציאה לתקשורת הבינלאומית ולדעת הקהל באינטרנט באיחור כה גדול.
הפלסטינים הבינו את זה כבר מזמן. אין תקרית, קונפליקט, או פעולה צבאית שלא מלווה במצלמות וידאו שממהרות להעלות לרשת ילדים זבי דם, נשים בוכות ובעיקר כאוס. הם אולי חלשים מאיתנו, אבל חזקים הרבה יותר בהבנת מה שנקרא לו פה "בעיני המתבונן".

בידי צה"ל היו תמונות וצילומים מתקרית המרמרה שאם היו מתפרסמים מיד, היו אולי תורמים לאהדה בין תושבי העולם השטוח. חיילים משתלשלים בחבלים אל תוך המון מתפרע, סופגים מכות רצח, הם אולי לא מראות שתורמים גאווה לאגו הישראלי המפותח, אבל הם בהחלט יכולים לאזן את התמונה.
האינטרנט יכול לשמש כלי תקשורתי אדיר, ראו מה קרה לקליפ הסטירי של לאטמה, מליוני צפיות בתוך ימים, תגובות, דיונים, תקשורת…
אני מזמינה את מי שאחראים על הדימוי הישראלי ועל עיצוב דעת הקהל העולמית, לעשות שימוש יצירתי  בווידאו באינטרנט, לא לפחד, לא להסתיר, לחשוף, רצוי בזמן אמת, התרחשויות שמראש עשויות להיות שנויות במחלוקת, לחשוב ולתכנן היטב מה רוצים להראות ואיך עושים זאת. הפלסטינים למדו זאת כבר מזמן, לנו יש עוד דרך ארוכה לפנינו, חפשו קיצורי דרך ועשו זאת במהירות האפשרית. הקליקו כבר אמרתי?

מה חסר לך?

15 באפריל, 2010

מאת: איילת דקל

"מה חסר לך" היה וידאו-ארט שיזמה חברת האופנה "קום איל פו"..
צילמנו אותו לפני עשר שנים כמעט, אולי פחות, אבל מי סופר? עכשיו הפרוייקט עלה לרשת.
הרעיון – נשים בכל גיל עונות על השאלה הגדולה אולי מכולן – מה חסר לך.

התשובות מגוונות ומפתיעות.
מה שאחז בלבי יותר מכל דבר אחר, היא העובדה ששלוש מהמשתתפות בפרויקט המקסים הזה, כבר אינן בין החיים.
נעמי סנדרסון המדהימה, יסמין ליפשיץ רבת הפעלים ומלכה מוסנזון, אמה של ורד מוסנזון, חברתי שמאחורי הקונספט. יש משהו מוזר בעיני תמיד בחיוניותו של האדם המת המצולם. העיניים, החיוך בזויות הפה, הנוכחות החסרה וההבנה שהזמן קצר ושאם נעסוק בחסר יטושטש הקיים. בכל רגע בחיים שעליו נעצר, קיים חוסר. המקום הטבעי לו הוא בשיפולי הבטן, בתקווה שמדובר בחוסר זמני. כשנזוז מפה הלאה, לנצח נהייה חסרים לאלו שאוהבים אותנו.

משום מה הצליח המיזם הזה להציף בליבי את סבתי רבקה, עליה השלום.
האישה שלימדה אותי אהבת ליפסטיק אדום מה היא, שהעמיקה בליבי את ההערכה לשמלות שיפון פרחוניות, למניקור כל אחר הצהריים על המרפסת, למשחקי רמי סוערים, ולפמיניזם אמיתי שמונע כל הזמן מהחופש לבחור.
סבתא שלי בחרה כל חייה ולכן היא מהווה עבורי עד היום, סימן קריאה מבושם שקורא לי לבחור את חיי ולא לתת להם לעבור כרשימת מטלות. רשימות מבחינתה היו משורבטות רק כשהייתי נשלחת למכולת. חוץ מזה יש לחגוג את החיים כל הזמן.

הקיץ בפתח. הימים ברובם שטופי שמש, הים כחול ובערב מנשבות רוחות קלילות עם ריחות של הבטחה לימים מיוזעים.

מה חסר לי בנקודת הזמן הזו? לא נעצרת על כך.
אל מול החיים השוטפים אותי קדימה, לא החסר הוא שחשוב אלא הקיים.
אם ממש חיבת לענות על כך מוכנה לשרבט רשימת מכולת שתכלול בגד ים חדש, שמלה פרחונית דקיקה וצעיף של משי לימי הערב.

סרט עבור בנק המזון הלאומי – למען הנזקקים

14 באפריל, 2010

הסרט לבנק המזון הלאומי הראשון שהוקם בישראל חשף אותנו למספר רב של אנשים המונעים ממטרה אחת בלבד – לעזור לנזקקים.

לפני מספר חודשים פנתה אלינו אשת השיווק גלית בן שמחון ובקשה מאיתנו ליצור סרט תדמית אינטרנטי לבנק המזון הראשון בישראל.

"מה זה בנק מזון?" תהינו.

במהלך ימי הצילומים שנערכו עבור הארגון לקט ישראל, הבנו לעומק במה מדובר.

בנק המזון הוא ארגון גג המשמש מענה לעמותות רבות בישראל וכן לנזקקים, עבור השאלה המאוד לא פשוטה שניצבת מול עיניהם – מה נאכל היום.

במהלך הצילומים פגשנו מתנדבים רבים שעושים ימים כלילות על מנת להסיר מצוקת רעב מביתם של כמעט מיליון נזקקים בישראל.

הרעיון – רכש מוזל, תמיכה בעמותות, יעוץ, איסוף עודפי חקלאות משדות, פרדסים ומטעים, ועודפי מזון ממפעלים ומחברות קייטרינג, על מנת להעבירם לנזקקים.

לקט ישראל הוא מיזוג של שתי עמותות: "משולחן לשולחן" להצלת עודפי מזון ו"לקט בנק מזון" לרכישה מרוכזת ומוזלת של מזון לחלוקה לעמותות.

זהו ארגון ללא מטרות רווח, עצמאי ובלתי תלוי, המחוייב לסטנדרטים מקצועיים וניהוליים ברמה הגבוהה ביותר.

הארגון מספק כ- 500 טון פירות וירקות וכ-500 טון עודפי מזון בחודש.

מספק מזון לכ-250 עמותות, ביניהן: בתי תמחוי, מועדוניות לילדים, מרכזי יום לקשישים, וחיילים ממשפחות נזקקות.

סרט התדמית שהכנו מתמקד במתנדבי ארגון "לקט ישראל" ומציג דרך סיפורם את פעילות הארגון.

הסרט מציג מתנדבים ואנשי מפתח בפעילויות שונות ומשלב גם את סיפורם האישי.

פגשנו אוסף של מלאכים שקמים בבוקר, באופן יומיומי, על מנת להכין סנדוויצ'ים לילדים שאין להם.

נתקלנו ברוח התנדבותית מעוררת השראה, וחזרנו הביתה כשהשאלה "מה אנחנו עושות היום בשביל מישהו אחר?" מחודדת יותר מתמיד.

זו לא רק את – זו גם אני

23 בפברואר, 2010

מיזם וידאו אינטרנטי המתעד נשים שעברו תקיפה מינית

בזמן האחרון אנו עדות להצפה בתלונות של נשים שהותקפו מינית. אשה חושפת את הטראומה המינית שעברה, התקשורת נרתמת לסקר את עדותה ובעקבות החשיפה נחשפות נשים נוספות שנפגעו מאלימות המינית. לעיתים מדובר באותו תוקף.

כל חשיפה של אשה שעברה תקיפה מינית, מסייעת לעוד נשים רבות לספר על האלימות שעברו בעצמן. היום כבר ברור יותר מתמיד כי היקף התקיפות המיניות הוא עצום. חלקן הושתקו, חלקן לא דווחו, חלקן לא טופלו. אנחנו בהיי-די החלטנו שהגיע הזמן להרים את הכפפה, אולי נכון יותר לומר- להסיר אותה.

אנו מבקשות מנשים באשר הן, לקחת חלק במיזם הוידאו האינטרנטי שבו נתעד נשים שעברו תקיפה מינית. זה יוכל לקרות במהלך יום צילום שיקבע בהמשך. באותו היום נקבע מקום שבו נצלם כל אשה שעברה תקיפה מינית ומוכנה להיחשף. בפשטות ובאומץ מישירה עיניים למצלמה. כתובית שתעלה תציין את שמה ואת התקיפה המינית שעברה.

אנחנו מודעות לכך שחווית ההיחשפות איננה חוויה קלה, אבל ככל שיצטרפו יותר נשים שהותקפו מינית למיזם הזה, נוכל להדגיש עד כמה נפוצה, שכיחה ומוסתרת היא התופעה. השם שבחרנו למיזם הוידאו הוא:

זו לא רק את – זו גם אני

כוחו, כמובן, בכמות הנשים שיסכימו לקחת בו חלק. אנו קוראות לכולנו להרים ראש, להישיר מבט ולהגיד- גם אני!

אנא מלאו את טופס הרישום, או אם נוח לכן יותר כתבו לנו לכתובות המייל הבאות:
dklayelet@gmail.com   arza@hi-d.co.il

מי אנחנו?

ארזה ליבנה ואיילת דקל שותפות בהיי-די – Video Interactive by Women- Hi-D ומתמחות בהעברת מסרים ופרסום בוידאו באינטרנט ולאו דווקא בדרך השגרתית.

איילת דקל – בימאית ויוצרת. בעלת תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בתקשורת. ביימה פרסומות לטלוויזיה ולאינטרנט, סרטים דוקומנטאריים, סרטים עלילתיים וסדרות טלוויזיה

ארזה ליבנה – פרסומאית, מנהלת קריאטיבית ומעצבת גרפית. בוגרת "בצלאל" במח' לתקשורת חזותית. סייעה בבניית מותגים מצליחים בתחומים שונים

מיזם הוידאו האינטרנטי שלנו יוצא לדרך והוא חשוב לכולכן.

מוזמנות לבוא ולהשתתף במיזם!

הצילומים יתקיימו ביום שישי, 2.4.10 בשעה 09:00.

http://www.facebook.com/event.php?eid=347321061263

תודה. איילת וארזה

בק To The Future

5 בפברואר, 2010

היום, כשכל ילד בן שש מסתובב עם סמארטפון, לוקח מצלמה דיגיטלית לטיולי כיתה והולך לישון עם מוסיקה מהאייפוד שלו על תקן שיר ערש, קצת קשה להאמין שהיו ימים בהם המתנו לקבל לקו טלפון, שלא ידענו איך התמונות שלנו יראו עד רגע הדפסתן ושמוסיקה היתה מגיעה על קלטת או, שומו שמיים, על תקליטי ויניל. כשאנחנו, "הבוגרים", נזכרים בנוסטלגיה בימים בהם לא היה דיוידי והיינו לוקחים סרטים מספריית הוידאו השכונתית, הילדים שלנו מסתכלים עלינו באי אמון: מה, אתם רציניים עם הדבר הזה….?

לפני כשבוע נתקלתי במאמר שכתבה איריס בק, העוסק בהבדלים שבין הדור שנולד לפני עידן האינטרנט והסלולר והדור שנולד למציאות הרשת. הניתוח המרתק של בק החזיר אותי למשהו שאני מהרהרת בו כבר זמן מה.

האם עומד עולם הפרסום קצת חסר אונים אל מול ההצפה האינטרנטית? האם הוא הולך קצת לאיבוד בעידן הווירטואלי?  לעיתים נראה שכך הוא המצב. אבל מכאן, ועד לצאת בהצהרה שאנשי השיווק והמפרסמים, ה"מהגרים", לא ישכילו לפצח את הפניה לילידים, המרחק עדיין גדול.

אני מאמינה שהאינטרנט פשוט אילץ אותנו לחזור לסקוור וואן. על מנת לבלוט ברשת, אנחנו נדרשים להתאמץ. הרשת מלאה בתכנים ואם התכנים שלך לא יהיו אלו שבגללם יקליקו את עצמם לדעת מיליוני אנשים, הרי שלא עשית כלום.

התוכן חזר למקום כהונתו הטבעי, כמלך. ההתרשלות הפכה משהו שחוזר אליך במיידי ולכן נדרשים אנשי הפרסום והשיווק לעשות את הדבר הקשה ביותר- להתאמץ…

הזמנים שבהם אנשים היו נחשפים לפרסומות בטלוויזיה, פשוט מכיוון שלא הייתה אופציה אחרת, אינם עוד. יש היום איימקס ואייפוד ובעיקר i am, כלומר – אני מחליט מה בא לי, מה מתאים לי ומתי, וזה מה שהופך את הצורך לבלוט לברור כל כך.

אז נכון, הניתוח של בק יכול לברוח לסטטיסטיקות ואפילו לקשט בטכנולוגיה, אבל השורה התחתונה, לטעמי, היא – לכו תזיעו. עברו הזמנים שבהם כל פרסומת, ולו הקלושה ביותר, זכתה לחשיפה ואהדה, קרובים הזמנים שבהם יהפוך הפרסום ל"היי אני מיקי ממכמורת, אני בת 12, יפה, אוהבת לגלוש (בים), מנגנת על גיטרה חשמלית, לובשת ליוויס ומצטלמת כבדרך אגב בים, שותה קולה…".  כלומר: כל מי שיש לו מה להציע ויכול לצלם את עצמו במצלמה ביתית, יזכה לשלושה מליון צופים…  ומה אז?

פעם היה רדיו, אח"כ טלוויזיה, סלולר, אינטרנט, אח"כ מן הסתם יהיו הילידים הבאים, אלו שלא יסכימו להתחבר, שיסרבו לסלולרי, לטוויטר ולפייסבוק "כי זה לא קול לעשות מה שכולם עושים." – אני יודעת, אני שומעת זאת בבית.

ולכן, איריס יקרה, דור הולך ודור בא, "אני מוכרת, את קונה" הוא קונספט שנמצא פה על מנת להישאר. לכן יש להתמקד בתוכן, בתפיסה מדויקת, בדרמה, בקומדיה, ובכלל במה שיגרום לאנשים להסתכל עליך ולא לצד השני.

בוידיאו המצורף:  דור Y, דור של אנשים צעירים שנולדו לתוך קידמה טכנולוגית  ("הילידים הדיגיטליים", כפי שמגדירה אותם בק), פונה אל מקומות עבודה וארגונים ("מהגרים דיגיטליים"), וקורא להם להכיר את העולם שלו, ובד בבד לפתח חשיבה שונה ועכשווית יותר.

קמפיין וידאו ויראלי חדש של דמי מור – מריח טוב. תמונת השער? הרבה פחות…

26 בנובמבר, 2009

דמי מור פתחה שלשום בקמפיין אינטרנט ויראלי עבור הבושם החדש שלה ושל הלנה רובינשטיין – Wanted. לצורך כך הקימה מור ערוץ יוטיוב אליו העלתה סרטון בו היא מבקשת מהגולשים לשלוח לה סרטונים בהם הם מספרים מה היו רוצים אצל גבר או אישה.

דמי מור מוכרת בעולם כפרזנטורית של הלנה רובינשטיין עוד משנת 2007 והיא עושה עבורם עבודה נפלאה, מקצועית ותדמיתית. היא כבר הצטלמה עם מוצרי החברה, עפעפה עיניים ופישקה שפתיים בכל פוזה אפשרית.

כשרואים את דמי מור מדברת למצלמה – הבחורים בטח נמסים. אבל אני מפהקת. זה ארוך, חוזר על עצמו, טרחני ומה-זה משעמם. אבל הרעיון עצמו: סרט ויראלי במראה ביתי עם דמי מור מדברת אליך בגובה העינים – הוא רעיון מעולה!

שימו לב לתשובה שבעלה אשטון קוצ'ר שלח כשלצידו – לא אחר מאשר האקס ברוס ויליס…


שימו לב שהאקס ברוס ויליס לצידו…!!

מאד אהבתי את התגובה של אשטון…הוא כזה מתוק.

וגם ברוס ויליס, נרתם למאמץ השיווק השתתף בסרטון משלו.

שזכה תוך יום ל- 15 אלף צפיות

בהתלבטות בין אשטון לבין ברוס – אני פעם בעד זה ופעם בעד השני.
טוב, אני בחורה…

האם תהיה היענות מצד הגולשים לחשוף בפומבי את רצונותיהם? ברור!
זו ההזדמנות של כל האקסהיביציוניסטים ברחבי העולם להציג את עצמם ולקבל לגיטימציה.
בסוף הקמפיין יערכו סרט מכל התגובות.

המהירות שבה הסרט זז ברשת מעלה כמה שאלות מעניינות:

האם הייתם צופים בסרט אם הייתה שם סתם בחורה יפה?
האם לסלבריטי'ס (או יותר נכון מגה-סלבריטי'ס) יש השפעה אמיתית על שינויים בהרגלי הצריכה של הציבור?
מה מרוויחה הלנה רובינשטיין מהמהלך השיווקי הזה? בטווח המיידי ובטווח הארוך?
שימו לב לכך שבשום מקום לא נאמר דבר על הבושם עצמו.

קמפיין הפרסום השגרתי עשוי בטוב טעם, מצולם להפליא – אבל מ..ש..ע..מ..ם!

היציאה הוויראלית מאידך, גורמת לעניין סביבו ומוציאה אותו מהדרך השגרתית הנהוגה בדרך כלל בפרסום מוצר חדש מהז'אנר המריח היטב. כי, כמה פעמים עוד אפשר לראות את אותה בחורה באותה פוזה עם אותו מבט בעיניים – כל פעם מנסה למכור לנו משהו אחר? ועכשיו בושם?

תרמית הפוטושופ הגדולה בתולדות האינטרנט, או רעיון שיווקי מתחכם.

עם או בלי קשר, הרשת גועשת בעקבות תצלום של דמי מור שהופיע בשער מגזין האופנה W, שגם הוא נולד במסגרת קמפיין הפרסום לבושם. אין מה להגיד – התמונה מחמיאה למור שמציגה בה גוף חטוב ונערי לאישה בגילה.

אבל, לא צריכים להיות חדי עין במיוחד כדי להבחין בדמיון הרב בין תמונת השער לתמונה של הדוגמנית הפולניה אנג'ה רוביק הצעירה מדמי מור ב- 21 שנים. מה שמעלה את החשד הסביר כי תמונת השער היא בעצם שילוב של גוף הדוגמנית הצעירה יחד עם פניה של מור.

במגזין לא אישרו ולא הכחישו.

מה אתם אומרים?

Hi-D

5 בנובמבר, 2009

האתר בבניה שווה לחכות