הצטרפו אלינו!
עדכונים היישר למייל

הכניסו כתובת דואר

קישורים
Watch videos at Vodpod and more of my videos
Video Production Blogs - BlogCatalog Blog Directory

ארכיון תגיות ‘היידי’

אם אבשלום קור היה בלונדינית עסיסית…

18 בפברואר, 2010

מרינה אורלובה מנפצת את תדמית הבלונדינית המטומטמת: נכון, היא בלונדינית, ונכון שהיא עסיסית, אבל זה לא הכל

למרינה אורולובה יש תואר שני בבלשנות והרבה שכל. עד שגילתה את יתרונות היוטיוב, היו חייה די משמימים.  אבל היות ומרינה היא בחורה חכמה, ומה לעשות, נאה מאוד, היא החליטה על שימוש ביתרונותיה הפיזיים (כמו בלונד ומחשוף מפואר) על מנת לקדם את הנושא שבו היא ממש מעולה – שפה.

כדי  לקדם את תחום העיסוק שלה, חקר מוצא המילים, החליטה מרינה על שימוש משעשע בתוכן וידאו. היא ערבבה היטב את נתוניה הפיזיים, תיבלה אותם בתמונות מימי הדוגמנות שלה, עשתה קצת פוזות פלרטטניות למצלמה והעבירה שיעורים בשפה באופן שבו כל ילד הורמונלי, או סתם חובב שפה, יכלו למצוא בהם עניין. המתכון: מרינה בלבוש נועז, שיער סתור, או אסוף בקוקיות, מדברת למצלמה על מונחים ומושגים שונים בשפה ושאר דברים, שבאופן רגיל, מרבית  האנשים, לא באמת מוצאים בהם עניין.

השילוב בין הסקס אפיל המתפרץ שלה, לבקיאותה המרשימה בשפה, הפכו מליוני אנשים בזמן יחסית קצר, למתעניינים אובססיביים במה שעל פניו נראה קצת מייגע. במשך שנתיים, צילמה מרינה ספוטים קצרים שהתוכן שלהם מסביר מונחים דקדוקיים. זה היה מרשים – ולא רק בגלל נתוניה הפיזיים. במשך אותם שנתיים היא גם טרחה וענתה לכל תגובה שקיבלה.

באתר שלה Hot for Words, שוטטו באופן מפתיע מליוני גולשים שלפתע גילו ענין בשפה. האינטרנט נותן לאנשים תחושת שייכות ומעורבות – וזה בדיוק מה שמרינה עשתה.  מראה טוב וחזה מרשים אולי היה הצעד הראשון, אבל בלי להבין מה הקהל שלה מחפש ובלי לשמור איתו על קשר ישיר,  מרינה לא הייתה מגיעה לשום מקום. עוד טוענת המרשימה, שגם אלו שהגיעו לערוץ בגלל תמונות הדוגמנות שלה, נשארו בו בגלל הלמידה.

ואני שואלת: האם לנצח נצטרך לעשות מאמצים בלתי נלאים, או להתפשט, על מנת סתם לומר לכם את מה שעל ליבנו? מצד שני, אבשלום קור לא היה כנראה מצליח לרכז סביבו מספר כה מרשים של חובבי שפה(-:

למרינה אורולובה יש תואר שני בבלשנות והרבה שכל. עד שגילתה את יתרונות היוטיוב, היו חייה די משמימים.  אבל היות ומרינה היא בחורה חכמה, ומה לעשות, נאה מאוד, היא החליטה על שימוש ביתרונותיה הפיזיים (כמו בלונד ומחשוף מפואר) על מנת לקדם את הנושא שבו היא ממש מעולה – שפה.

כדי  לקדם את תחום העיסוק שלה, חקר מוצא המילים, החליטה מרינה על שימוש משעשע בתוכן וידאו. היא ערבבה היטב את נתוניה הפיזיים, תיבלה אותם בתמונות מימי הדוגמנות שלה, עשתה קצת פוזות פלרטטניות למצלמה והעבירה שיעורים בשפה באופן שבו כל ילד הורמונלי, או סתם חובב שפה, יכלו למצוא בהם עניין. המתכון: מרינה בלבוש נועז, שיער סתור, או אסוף בקוקיות, מדברת למצלמה על מונחים ומושגים שונים בשפה ושאר דברים, שבאופן רגיל, מרבית  האנשים, לא באמת מוצאים בהם עניין.

השילוב בין הסקס אפיל המתפרץ שלה, לבקיאותה המרשימה בשפה, הפכו מליוני אנשים בזמן יחסית קצר, למתעניינים אובססיביים במה שעל פניו נראה קצת מייגע. במשך שנתיים, צילמה מרינה ספוטים קצרים שהתוכן שלהם מסביר מונחים דקדוקיים. זה היה מרשים – ולא רק בגלל נתוניה הפיזיים. במשך אותם שנתיים היא גם טרחה וענתה לכל תגובה שקיבלה.

באתר שלה Hot for Words, שוטטו באופן מפתיע מליוני גולשים שלפתע גילו ענין בשפה. האינטרנט נותן לאנשים תחושת שייכות ומעורבות – וזה בדיוק מה שמרינה עשתה.  מראה טוב וחזה מרשים אולי היה הצעד הראשון, אבל בלי להבין מה הקהל שלה מחפש ובלי לשמור איתו על קשר ישיר,  מרינה לא הייתה מגיעה לשום מקום. עוד טוענת המרשימה, שגם אלו שהגיעו לערוץ בגלל תמונות הדוגמנות שלה, נשארו בו בגלל הלמידה.

ואני שואלת: האם לנצח נצטרך לעשות מאמצים בלתי נלאים, או להתפשט, על מנת סתם לומר לכם את מה שעל ליבנו? מצד שני, אבשלום קור לא היה כנראה מצליח לרכז סביבו מספר כה מרשים של חובבי שפה(-:

בק To The Future

5 בפברואר, 2010

היום, כשכל ילד בן שש מסתובב עם סמארטפון, לוקח מצלמה דיגיטלית לטיולי כיתה והולך לישון עם מוסיקה מהאייפוד שלו על תקן שיר ערש, קצת קשה להאמין שהיו ימים בהם המתנו לקבל לקו טלפון, שלא ידענו איך התמונות שלנו יראו עד רגע הדפסתן ושמוסיקה היתה מגיעה על קלטת או, שומו שמיים, על תקליטי ויניל. כשאנחנו, "הבוגרים", נזכרים בנוסטלגיה בימים בהם לא היה דיוידי והיינו לוקחים סרטים מספריית הוידאו השכונתית, הילדים שלנו מסתכלים עלינו באי אמון: מה, אתם רציניים עם הדבר הזה….?

לפני כשבוע נתקלתי במאמר שכתבה איריס בק, העוסק בהבדלים שבין הדור שנולד לפני עידן האינטרנט והסלולר והדור שנולד למציאות הרשת. הניתוח המרתק של בק החזיר אותי למשהו שאני מהרהרת בו כבר זמן מה.

האם עומד עולם הפרסום קצת חסר אונים אל מול ההצפה האינטרנטית? האם הוא הולך קצת לאיבוד בעידן הווירטואלי?  לעיתים נראה שכך הוא המצב. אבל מכאן, ועד לצאת בהצהרה שאנשי השיווק והמפרסמים, ה"מהגרים", לא ישכילו לפצח את הפניה לילידים, המרחק עדיין גדול.

אני מאמינה שהאינטרנט פשוט אילץ אותנו לחזור לסקוור וואן. על מנת לבלוט ברשת, אנחנו נדרשים להתאמץ. הרשת מלאה בתכנים ואם התכנים שלך לא יהיו אלו שבגללם יקליקו את עצמם לדעת מיליוני אנשים, הרי שלא עשית כלום.

התוכן חזר למקום כהונתו הטבעי, כמלך. ההתרשלות הפכה משהו שחוזר אליך במיידי ולכן נדרשים אנשי הפרסום והשיווק לעשות את הדבר הקשה ביותר- להתאמץ…

הזמנים שבהם אנשים היו נחשפים לפרסומות בטלוויזיה, פשוט מכיוון שלא הייתה אופציה אחרת, אינם עוד. יש היום איימקס ואייפוד ובעיקר i am, כלומר – אני מחליט מה בא לי, מה מתאים לי ומתי, וזה מה שהופך את הצורך לבלוט לברור כל כך.

אז נכון, הניתוח של בק יכול לברוח לסטטיסטיקות ואפילו לקשט בטכנולוגיה, אבל השורה התחתונה, לטעמי, היא – לכו תזיעו. עברו הזמנים שבהם כל פרסומת, ולו הקלושה ביותר, זכתה לחשיפה ואהדה, קרובים הזמנים שבהם יהפוך הפרסום ל"היי אני מיקי ממכמורת, אני בת 12, יפה, אוהבת לגלוש (בים), מנגנת על גיטרה חשמלית, לובשת ליוויס ומצטלמת כבדרך אגב בים, שותה קולה…".  כלומר: כל מי שיש לו מה להציע ויכול לצלם את עצמו במצלמה ביתית, יזכה לשלושה מליון צופים…  ומה אז?

פעם היה רדיו, אח"כ טלוויזיה, סלולר, אינטרנט, אח"כ מן הסתם יהיו הילידים הבאים, אלו שלא יסכימו להתחבר, שיסרבו לסלולרי, לטוויטר ולפייסבוק "כי זה לא קול לעשות מה שכולם עושים." – אני יודעת, אני שומעת זאת בבית.

ולכן, איריס יקרה, דור הולך ודור בא, "אני מוכרת, את קונה" הוא קונספט שנמצא פה על מנת להישאר. לכן יש להתמקד בתוכן, בתפיסה מדויקת, בדרמה, בקומדיה, ובכלל במה שיגרום לאנשים להסתכל עליך ולא לצד השני.

בוידיאו המצורף:  דור Y, דור של אנשים צעירים שנולדו לתוך קידמה טכנולוגית  ("הילידים הדיגיטליים", כפי שמגדירה אותם בק), פונה אל מקומות עבודה וארגונים ("מהגרים דיגיטליים"), וקורא להם להכיר את העולם שלו, ובד בבד לפתח חשיבה שונה ועכשווית יותר.